המלצות יין לשבת

פרשת מטות מסעי תשפ"ה, לנדמרק 2B, יקב ברבדו

כבר הזכרתי בשנים הקודמות שבהפטרה של השבוע מוזכר הגפן, וכמובן שזה הנושא שעליו נתמקד. הנביא מקונן על הבגידה של העם, ואומר: "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת, וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה" (ירמיהו ב, כא).

כמובן שהוא משתמש בגפן כמשל, אבל ברור שהוא צריך לקחת נושא שהשומעים מכירים ומבינים. אזי הבה ננסה גם אנו להבין.

גזע הגפן צריך להיות נקי מענפים, כדי שהאשכולות לא ישתרעו על הקרקע. על כן הכורם גוזם כל ענף שצומח מהחלק התחתון של הגזע. ענפים אלה הם "סוּרֵי הַגֶּפֶן", כלומר: החלקים הסוררים. בעגת הגננים נקראים ענפים אלה "חזירים". הסיבה לכך היא שְׂפַת הפלחים הערבים שהיו כאן לפנינו. הם לא הכירו את החזיר האירופי שעולה על שלחנם, לפי האסלאם אסור לאכול "חנזיר", אבל את חזירי־הבר הכירו היטב, וגם ידעו את גודל הנזק שהם מחוללים לחקלאות. עם הניבים הבולטים מפיהם הם חופרים סביב הגזע, שם יש שורשים רכים וספוגי מים, והם "גונבים" מהעץ את ההספקה שאמורה לעלות למעלה. גם הענפים הסוררים עושים זאת, ומכאן שמם.

זהו אם כן הרקע החקלאי לנושא, וכיצד זה קשור לביקורת הנביא על העם?

כאשר מתגבשת חברה אמינה וישרה של עובדי ה', מטבע הדברים מבקשי ה' מצטרפים אליה, וסומכים על המנהיג ירא־השמים. כאשר רודף בצע או מעמד מגלה כזו חברה, קל לו להידחק אל השורות הראשונות, כי הסובבים אינם מחפשים כבוד. בתמימות הקהילה הם לא מעלים בדעתם שיש כאן כוונות זדון, או לפחות זדון למחצה.

כשה"גבאי" מגיע לעמדת מפתח, הוא כבר יושב על מקורות התקציבים, ומסיט אותם להיכן שהוא רוצה. זהו "סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה" שהנביא מתלונן עליה.

אם זה קורה בפינה נידחת, זו בעיה מקומית של הקהילה. אבל כאשר זה קרה בתוך בית המקדש ובתוך ארמון מלכי יהודה, זעק הנביא על התופעה, וביקש לבלום אותה.

האם להציע השבוע יין? כן! למה? הרי זה תשעת הימים! אבל אנו מצפים לגאולה, ואז יהיה תשעה באב חג גדול, יין יישפך שם לרוב, ולמרבית הפלא נמשיך לקרוא את מגילת איכה! כמובן במנגינה של נוסטלגיה, נזכור את הימים שבכינו בהם.

בתקופת בית המקדש השני, היו היהודים שותים יין בתשעה באב ומשתכרים! (איכה רבה ג, ה). כנראה שזה היה "פורים זוטא". בעזרת ה', ובקרוב נזכה לעוד פורים בתאריך ט' באב. עוד השנה, אמן.

הנה יין לשבת זו, וגם לשבת הבאה, שזה ערב תשעה באב. אמרו חז"ל: "מעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו".

השבוע פתחתי את 2B של "יקב ברבדו", יין מסדרת הפרימיום LANDMARK – שם שמתאים בהחלט ליין שהוא אכן ציון דרך.

מדובר בבלנד מוקפד של קברנה סוביניון ומרלו, אך מה שמייחד אותו באמת הוא תוספת הזגים – קליפות ענבי המרלו, שהופרדו מוקדם מתירוש שיועד לרוזה – לתוך התירוש האדום שבמהלך התסיסה. שילוב זה הכפיל את עוצמת המגע עם הקליפות ויצר יין בעל עומק יוצא דופן, ארומה בולטת, וגוף עשיר שמבטיח גם יכולת התיישנות מרשימה.

לאחר תסיסה מלולקטית מלאה, היין התיישן 24 חודשים בחביות עץ אלון חדשות – 75% צרפתי ו-25% אמריקאי – תרומה נוספת לאופי השלם והמלטף.

בכוס קיבלתי יין בצבע אדום עמוק כמעט שחור, גוף מלא, פרי בשל, חמיצות מאוזנת וקריצה מרירה עדינה שמעניקה מורכבות ועומק. הסיומת ארוכה, חלקה ומשאירה חשק לעוד לגימה.

14% אלכוהול, כשר בהשגחת הרבנות המקומית ו-O.K., במחיר סביב 190 ש"ח – יין ששווה כל לגימה.

לחיים, גאולה שלמה ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת בלק תשפ"ה, אלה אדום ולבן, יקב עמק האלה

פירוש המילה חזון הוא מַרְאֶה. הנביא היה מקבל את נבואתו כתמונה  "מקל שקד", "מנורה", ועוד דוגמאות דומות. אבל ה"חזון" איננו כלי בלעדי לנבואה. הוא גם מבט עמוק, רוחני, חווייתי. כך לדוגמה:

• "חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה'" (תהילים מו/ט)
• "חָזוּ שָׁמֶשׁ" (תהילים נח/ט)
• "חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ, עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם" (ישעיהו לג/כ)

אפילו נביאי השקר קרויים "חוזי שווא" (יחזקאל יג/ט). כלומר, עצם מושג החזון הוא כלי, תלוי בידי מי ומה התוכן. ובכלל, לרוב כשמשתמשים במילה חזון, הכוונה היא לשאיפה חיובית, מלאת תקווה, אולי אפילו תוכנית לעתיד טוב יותר.

בעוד חודש תהיה שבת חזון. אמנם כך פותחת ההפטרה, אבל המשמעות עמוקה יותר. לא מדובר רק בטקסט מספר ישעיהו, אלא במבט עתידי של עם שלם. רגע לפני תשעה באב, כל עם ישראל ניצב מול החזון והרצון לגאולה ולבניין מחודש. יש תקווה שמצפים להתגשמותה.

זכורה לי סדנה שפורסמה בזמנו, נושא: מאכלים בריאים. שמה היה "חזון הצמחונות". לא סתם קראו לזה כך. המארגנים לא ביקשו להעביר עוד הרצאה תזונתית, הם ביקשו לחולל שינוי, לבנות תודעה, להנחיל ערכים. וזה בדיוק מהות ה"חזון" ניסיון להנחיל עיקרון שחשוב בעיני בעליו לחברה כולה.

בפרשת השבוע מופיע חזונו של בלעם, אנטישמי מובהק שכעבור ארבעת אלפים שנים, הגרמנים כינוהו 'יודן ריין'. בלק מבקש: "אֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ" (במדבר כב/ו), ובלעם עונה: "וְגֵרַשְׁתִּיו" – לא פחות. הוא מציע לקב"ה לגרש את עם ישראל לגמרי. זה לא חזון מה', אלא שאיבה אפלה מליבו הרע. ואף על פי כן, הוא מתפאר: "מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה" (במדבר כד/ד). והרי ברור לכולנו לא מדובר בהתגלות אלוקית, אלא בתחפושת נבואית לרצון רע.

פוגשים גם חזון ביקב האלה

השבוע פגשתי את אריאל ביר, היינן של יקב האלה. היה לנו דיון ארוך ומעמיק, שעסק לא רק ביין המיובא מארצות רבות, אלא גם במשמעות של יין מקומי כדרך חיים. לא רק טעם, לא רק כלכלה. הוא מדבר על חזון – של אכילה נכונה ושתייה מותאמת.

הוא נתן דוגמה: אדם שקונה צלעות כבש בכ-150 ש"ח לק"ג, משקיע שעתיים עבודה, ושש שעות סגור בסיר שבתוך התנור. התוצאה תבשיל עשיר בטעמים. אם יצרף לו יין אגרסיבי מדי היין יכסה הכול תוך שניות. לא חבל? לעומת זאת, יין מותאם רק ירכך מעט את העודף, ויאפשר לטעמים העמוקים להישאר. כך צריך לחשוב על שתייה – כמשלימה, לא כמתחרה.

וזה לא רק בבשר. גם בדג, בסלט ירקות, בחומוס, בטחינה, לכל דבר יש את היין שמתאים לו. יינות מספרד מתאימים למטבח הספרדי, יינות מגאורגיה – לגאורגי. כאן בארץ? ערבוב של עמים, של טעמים. לכן, מסעדה צריכה מלצר יין, שלא ישאל "איזה יין אתה רוצה?" אלא יתבונן במה הוזמן, וימזוג את היין הנכון.

ולכן, הוא אומר, אולי בכלל לא צריך לרשום על הבקבוק הרבה מעבר לשם היין והיקב, תסמוך על  היינן. כמו שבמטבח לא כותבים על הצלחת את רשימת המרכיבים, אלא פשוט סומכים על השף.

לדבריו, הרעיון כל כך פשוט, שלא צריך אפילו פרסום. כמה מסעדות יתחילו בזה — וזה כבר יתפשט מעצמו.

בהקשר זה, טעמתי את היינות החדשים של היקב, אבל אכתוב רק על שניים מהם:

• אלה לבן  – בלנד בסיסי של היקב: 60% שרדונה, 25% ויונייה, 15% גוורצטרמינר. יין ארומטי, מרגיש כמו חצי יבש, אך בפועל יבש עם 12% אלכוהול. יופי של יין לבן.
• אלה אדום –  בלנד של 45% קברנה סוביניון, 35% מרלו, ו-20% מלבק שעשה ליין משהו נפלא. צבע אדום בוהק, ריחות פרחוניים, סגלגלים ואפילו מבושמים, יין קליל אך עם עומק. מעט העץ שהיין פגש העניק לו רוגע. 13.5% אלכוהול.

ביקב קוראים לסדרה הזו Entry Level רמת כניסה. הם יוצאים לשיווק ממש בימים אלו, בכשרות בד"צ העדה החרדית, ומחירם כ־65 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת פינחס תשפ"ה, תמיד 2021, יקב הצבי

בפרשת השבוע שעבר, ראה אותנו בלק ממרחק לא רב. זה הלחיץ אותו כהוגן, והוא הזמין את בלעם להביס אותנו, ניסיון שהתברר ככושל.

בפרשת השבוע אנו כבר מחלקים את הארץ לשבטים, זה כבר כמעט קניין. ולפתע, מופיעה הפסקה ארוכה בת שבעים ואחד פסוקים — כל הקרבנות של מעגל השנה.

מיד לאחר מכן, בפרשת הבאה, חוזרים לנושאי הנחלות, מעניקים סמכויות לראשי המטות, וכבר מתחילים להשחיז חרבות ולצאת לכיבוש. תחילה מלחמת מדין, ואחריה שאר הכיבושים שבפרשיות מטות ומסעי, שפרשיות אלו השנה תהיינה מחוברות.

פרשת הקרבנות הזו, שמשובצת באמצע, נראית תחילה לא מתאימה, היא אמורה להיות חלק מחומש ויקרא, העוסק בעבודת הקורבנות במשכן, ולא דווקא כאן, כאשר כבר אורזים מזוודות ונכנסים לארץ המובטחת.

על הערה זו כותב המלבי"ם: צריך לצייד את בני ישראל בחיסון עוצמתי שיגן על הקשר שלהם עם הקב"ה גם בזמן שבו השגרה תתחיל להכתיב את הקצב. במשך ארבעים השנים במדבר, חיו בני ישראל בתוך מציאות אלוקית יומיומית:

ענני כבוד סביבם, עמוד אש בלילה, מן מהשמים, מי בארה של מרים, קשר ישיר עם משה רבנו והמשכן במרכז החיים.

לא נדרשה מהם אמונה — הם חיו את הקב"ה. זה היה חושי, טבעי. הכישלונות שלהם היו לא באמונה אלא בביצוע המעשי.

אבל עכשיו, בארץ ישראל, תחת גפנו ותאנתו, עלולה השגרה להשכיח את מה שהיה כה מוחשי. על כן נצטוו לרפד את השנה בקרבנות מיוחדים, לא בכל מקום, אלא בבית המקדש.

והנה הסדר מתגבש: שלוש פעמים בשנה – כל אזרח עולה ירושלימה. חודש לפני כן – מדברים רק על זה. חודש אחרי כן – עדיין לא דועכת התחושה. ובכל שבת – מקריבים קרבן מוסף, כך מתקיים קשר מתמשך עם בית המקדש, והקרבנות מחזיקים את הלב בקדושה. הרמב"ם והרמב"ן כתבו רבות על תחושת ההזדהות שהקרבנות יוצרים, ובמיוחד כשמדובר גם בקרבנות אישיים: קרבן פסח בכל שנה, קרבן חגיגה בכל חג, קרבן תודה, שלמים או עולה, קרבן ליולדת ואפילו, לא נעים, קרבן חטאת.

סביב הקרבנות האלה התנהלו דיונים, שיחות וסיפורים, והם קשרו את בני ישראל לעבודת ה' באופן אישי. זוהי הקדמה הכרחית לפני הכניסה לארץ ישראל.

כיום אין לנו בית מקדש, ואנו מצויים בשלושת שבועות האבל על חורבנו. מלבד הציפייה לגאולה ולבניין מחדש, יש מקום למצוא דרכי תזכורת אישיות, כדי להתחבר,אפילו באופן חלקי למה שהחורבן מנע מאיתנו.

והנה הצעה פשוטה, יעילה ונעימה. היין שעולה על שולחן השבת, איננו נסכים של בית המקדש, ואיננו זכר לקרבנות. לא מקריבים מחוץ לבית המקדש. אבל עצם הדקדוק ההלכתי בכשרות היין נובע מהיותו ראוי לנסכים. הוא שיירי הנסכים.

ולכן, כדי לטעום מעט מן הרוח, איננו צריכים להוסיף כוס ולא לגרוע. די בכך שבמה שאנו שותים בין כה וכה, נוסיף גם מחשבה חיובית ונזכור שאנו עוסקים באותו רגע בעבודת ה' ממש.

וכאן נזכיר גם חיבור מעניין בין היין לקרבנות.

ישנם יקבים שבחרו לקרוא ליינות שלהם בשמות קרבניים, מתוך תחושת זיקה וקדושה.

לדוגמה: "יקב הצבי" השוכן באש קודש שבעמק שילה, מייצר יין בשם "תמיד" על שם קרבן התמיד. זהו בלנד בסגנון בורדו כ־50% קברנה סוביניון, כשליש מרלו והשאר קברנה פרנק. היין התיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון, ומציג טעמים עשירים של פירות בשלים, חומצה עדינה, טאנינים רגועים, איזון נעים וסיומת ארוכה.

14.8% אלכוהול, מחירו כ־130 ש"ח כשרויות: רבנות מקומית וחוג חת"ס בני ברק.

לחיים, ושבת שלום שרגא

אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת חוקת תשפ"ה, יינות גיאורגיה, יקב שמעון

מה דעת הקוראים על "נוזל סינתטי בטעם יין"? כזה שכולל אחוזי אלכוהול מתאימים, טעם של התיישנות בחביות עץ ושאר הפרמטרים של יין משובח, עד כדי כך שגם ייננים מקצועיים לא יצליחו לזהות את החיקוי. כרגע עדיין אין כזה יין בשוק, אבל בנושא זה אני מבקש להתמקד השבוע.

נתחיל עם היין שמלאכי השרת סיננו ומזגו לאדם הראשון בגן עדן (סנהדרין נט/ב). זה לא היה יין ששהה כמה שנים בחבית, לפני שבוע עדיין לא היה עולם, לא היו ענבים ולא חביות. הכול היה טרי בן שבוע. אבל משם אין ראיה לכאן או לכאן, כי חז"ל אומרים שהקב"ה ברא עולם בן שנים הרבה (ר"ה יא/א: "בקומתם נבראו"), כלומר: העולם לא התחיל מנקודת זינוק אפס, אלא אדם וחוה נראו כאנשים בני שלושים, והתנהגו כך. גם צמחייה עבותה הייתה ביערות, ושכבות גאולוגיות בבטן האדמה, כך זה יצא לדרך. על כן גם יין ישן היה באיזושהי מערה נעלמת.

אבל בפרשת השבוע יש נושא שיכול להתאים לדיון שלנו. לבני ישראל ירד מן מהשמים, והיו בו את כל הטעמים שרצו, ואף על פי כן אנו מגלים שהם התלוננו ואמרו: "נַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא/ה). הם המציאו סיבות כלשהן. אני מציע סיבה אפשרית: התלונה הייתה: "יש לנו יין בן יום אחד" [לא השאירו מן מיום ליום], ואנו רוצים ישן אמיתי. מה שקיבלו היה רק 'כאילו' יין ישן.

אפשר להוכיח שהתלונה שלהם אינה מוצדקת. לחם הפנים שהיה בבית המקדש נותר על שולחן הזהב שבוע שלם, וכעבור שבוע התחלקו בו הכוהנים, ומבלי שיחממוהו שנית קיבלו הכוהנים לחם טרי וחם, כאילו שזה הרגע יצא מהתנור (ש"א כא/ז). היו כוהנים שזלזלו בנס מעורר ההשתאות הזה, וביקשו "טרי אמיתי"! ואפילו העזו להשוות את הלחם הפלאי הזה לשרץ טמא, וכינוהו "זנב לטאה" (פסחים ג/ב) כי הזנב ממשיך לפרכס לאחר שהוא נתלש מן הלטאה, למרות שהוא כבר אינו חי. כך גם לחם הפנים: ממשיך להיות חם, אך זה לא נראה להם אמיתי. מהעובדה שכוהני המקדש הוקיעו את הגישה הזו, משמע שאם יש ללחם טעם וריח של טרי, אין בכך שום חסרון.

נחזור ליין שביקשו אוכלי המן, אם הם קיבלו מים בטעם זהה ליין שיוצא מהחבית כעבור שנתיים, הרי שהם קיבלו דבר טוב ולא חיקוי עלוב.

ומכאן לשאלה על יין סינתטי: לכאורה, לא צריכה להיות לנו תלונה על כך. אך למעשה זה לא כן, יין סינתטי הוא שקר, והתכונה האנושית אינה אוהבת שקרים. מי שיקנה טבעת עם יהלום יקר, ואחר כך יגלה שהיהלום סינתטי, ירגיש מרומה, למרות שהיופי זהה. כלל זה נכון בכל דבר, ובפרט ביין: על יין מברכים "בורא פרי הגפן", והסינתטי אינו זכאי לברכה זו. ביין, אם לאחר הכוס הראשונה מגישים יין משובח יותר, מברכים עליו "הטוב והמטיב" ובסינתטי, זו תהיה ברכה לבטלה.

קיים בעולם שוק פורח של יינות מזויפים, אך הם אינם סינתטיים לגמרי. הם מבוססים על יין זול עם תוספת של תבלינים, תמציות, צבע ותרכיז שמעניקים אשליה של יין כבד ומשובח. אבל ברוך ה', בפינת ההצעות שלי יש רק יינות משובחים שנעשים על טהרת הענבים.

שבוע שעבר נחתו על שולחני שלושה בקבוקי יינות מגאורגיה. הריחות, הטעמים והפירותיות שבהם שונים ממה שאנחנו רגילים, ועדיין יש בהם משהו מיוחד.

היינות עשויים מהזן סַפַּארַוִוי שהוא זן גיאורגי עתיק יומין.

*קִינְדזְמָרַאוּלִי – יין אדום חצי מתוק, המיוצר מענבי הספראווי. (100 ש"ח)

*מוּקַזִינִי – אדום יבש מענבי הסַפַּרַאווי. כיוון שהוא גדל בכפר מוקזיני שבאזור הקאחתי (אזור יין טוב בגאורגיה), כך שמו. (85 ש"ח)

*סַפַּארַוִוי – היין הגבוה מבין השלושה, גם הוא מאזור הקאחתי, מכפר שנקרא חשמי. התיישן בעץ שנה וארבעה חודשים, והתוצאה, יין בצבע אדום כהה מאוד, עם טעמים עזים של פירות ואדמת חרס, טאנינים טובים. בקיצור, יין שמתאים לתבשילי בשר כבדים (צ'ולנט, חמין וכדו'). (150ש "ח)

היינות בכשרות של הרב בערל לאזאר ובד"ץ יורה דעה - הרב מחפוד שליט"א

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב