המלצות יין לשבת

פרשת כי תצא תשפ"ה, ליזה שרדונה, יקב אלכסנדר

בפרשת השבוע ישנו סיפור עגום על נער סורר ששותה יין (דברים כא/יח).

אני תמה – האם היין לא טוב? הרי הרבה פרקי שבח אנו מוצאים עליו במקרא.

את מעמד הר סיני ואת אוהל מועד משווה שלמה המלך למשהו נכבד ביותר: "בֵּית הַיָּיִן" (שיר השירים ב/ג–ד, ברש"י שם, ובמדרש רבה על שיר השירים ב/טו). רב נחמן אמר שרק אחר שישתה רביעית יין, הוא מסוגל לדון באופן מאוזן (עירובין סד/א). אפשר לצטט עוד פסוקים ומאמרי חז"ל, אך למה לנו לעשות זאת? הרי אנו רואים שהיין מלווה את כל סעודות המצווה שלנו, ואף בבית המקדש היין הוא מרכיב עקרוני בקורבנות.

אני מבקש לשלול את התשובה הפשוטה: "תלוי בכמות" – למרות שהיא נכונה, אבל כאן לא מדובר בשיכורים. על הבן הסורר אומרים חז"ל שהוא שתה חצי לוג יין. זה בערך מאתיים וחמישים מ"ל. יש לזכור שבזמנם היו מוזגים את היין בשבעים אחוזי מים. כלומר: הנער שתה בסך הכול פחית אחת של בירה קלה, עם לא יותר משניים או שלושה אחוזי כוהל. הרי שלא מדובר על שכרות. מסתבר שהבעיה הייתה "הגיל".

אין צורך להביא ראיה מהמקורות שיין עושה משהו בנפש, ככתוב: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" (תהילים קד/טו). עוד כתוב: "יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים" (משלי כג/לא). פסוק זה לא נאמר בנימה חיובית, אלא כביקורת על כך שאחר היין תמונת העולם הופכת ל"מישרים" – שטוח, אין מחסומים, חששות, רתיעות ואיסורים (יומא עג/ב–עד/א). זו הסיבה שכל כך מסוכן לנהוג כשקצת אלכוהול מתערב לנו בשיקול הדעת. בעקיפה רואים את המכונית ממול, גם רואים שהיא די קרובה, אבל מצב הרוח הוא יותר מדי מרומם מכדי לראות את הסכנה.

זו הסיבה שֶׁנָּדָב וַאֲבִיהוּא, בני אהרן, נכנסו לתוך המשכן והתקרבו אל המזבח. כך היה הסיפור: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים, וַיַּרְא כָּל הָעָם, וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (ויקרא ט/כד). כולם מתעלפים, ושני נערים צעירים צועדים בגאון ובביטחון אל תוך המשכן. מהיכן ה"גבורה" הזו? אומרים חז"ל שהם נכנסו "שתויי יין"! יין שובר מחסומים! כשרב נחמן שותה יין לפני שהוא יושב לדון, זה כדי שהוא יוכל לחשוב מחוץ לקופסה. וכשנער עושה כן, זה כדי לשבור את המסגרת.

תובנה זו תשפוך אור על נושא שלמדנו בדף היומי בשבוע שעבר: "ההיא מסוביתא דמסרה לה איקלידא מפתחה לעובדת כוכבים" (ע"ז ע/ב). מבאר רש"י: "מסוביתא" – מוכרת יין בחנות, כמו: "זולל וסובא" (פרשת השבוע שלנו). רש"י מתכוון שהמילה "מסוביתא" היא לשון "סביאה". יש איש מקצוע מיוחד למזיגת יין, והגברת האחראית הזו מסרה את מפתחות מרתף היין לחברה גויה שלה. איש מקצוע זה מכונה בצרפתית "סוּמַלְיֶה", ובתרגום לעברית קוראים לזה "אוֹצֵר הַיַּיִן". מקצוע ככל מקצוע אחר, אבל... לא מתאים לנערים צעירים. הם צריכים לבנות מסגרות, לחזק גבולות ולהציב גדרות. כשהוא יהיה מבוגר ויציב – כבר מותר יהיה לו ללמוד בדיוק היכן הגבול, ועד כמה אפשר למתוח את החבל.

השבוע נחשפתי ליין יוצא דופן: "ליזה" שרדונה,של 'יקב אלכסנדר' מסדרת הורים (מחווה לאמו של יורם, היינן ובעלים של היקב). זהו יין לבן, עשוי כולו מענבי שרדונה שמקורם בכרם ותיק בן 33 שנים, השוכן בכרם בן-זימרה שבגליל העליון.

הענבים נבצרו מיבול נמוך, תחת משטר מים קפדני ובידי כורם מסור, שילוב שהניב יין בעל ארומות מדויקות וטעם מאוזן ומרשים. היין התבגר במשך שלושה חודשים בחביות עץ אלון ישנות, מה שהעניק לו עומק מבלי להשתלט על הרעננות הטבעית של הזן.

(הכתר שעל התווית הוא פרט מתוך תליון שרשרת, חלק מאוסף תכשיטים טוניסאיים מבית אלכסנדר)

אלכוהול: 12.8% כשרות: רבנות מקומית, O.U טארטיקוב, בד"צ בית יוסף. מחיר: כ־120 ₪ לבציר עדכני.

לחיים, שבת שלום

כתיבה וחתימה טובה

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת ראה תשפ"ה, קלסיקו 2023, יקב פלם

כל שנה בפרשת 'ראה' אני נושם לרווחה, לא צריך לחפש על מה לכתוב. יש בפרשה זו את דיני 'מעשר שני', נושא שיכול 'לפרנס' עשרה מאמרים. על אכילת מעשר שני בירושלים נאמר: "לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים" (דברים י"ד, כ"ג). לא האכילה עושה את זה, אלא האכילה בירושלים.

על כל פנים, אנו זוכים לקרש קפיצה נעים, קל וידידותי כדי להגיע אל היעד. כשנקרא אודות חכמי ישראל והצדיקים לדורותיהם, מאז חורבן בית המקדש, ועל הדרך הקשה והמאומצת שהם נדרשו לעשות כדי להגיע לדרגותיהם הגבוהות — אז נוכל להבין איזו זכות הייתה לנו בזמן בית המקדש: להסב ליד שלחנות ערוכים, במקום ללמוד ספרי מוסר בשפתיים דולקות (לשונו של ר"י מסלנט זצ"ל).

הבה נחדד ונפרט: אדם זקוק לחצי טון חיטה לשנה לצריכה ביתית [ק"ג וחצי לכל יום]. לשם כך עליו לזרוע דונם אדמה, ולהתפלל לגשם ולשאר המערכות שייטיבו עם התבואה בשדה החשופה לגורלה.

יצחק אבינו זכה ל"מאה שְׁעָרִים" (בראשית כ"ו, י"ב) זה נס החורג מגבולות הטבע. החקלאי הממוצע אינו מתפלל לניסים, הוא זורע כמות מספיקה עבור התוצרת שהוא מצפה לה. אבל הוא כן מתפלל שהכול יזרום למישרין. כמובן שאין לו שום ערבון, אבל יש אפשרות לקבל 'פרוטקציה' בשמים

נאמר בתורה: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים י"ד, כ"ב). כפל המילים מתבאר: "עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר" (שבת קי"ט, א). כלומר: אם החקלאי ייקח חמישים ק"ג קמח לאכול בירושלים, או את המחיר שיקנה בו בשר ויין, זה מעניק ערובה שהשדה תאיר פנים ותניב שפע תבואה.

כלומר: צריך מאוד הרבה זכויות כדי לקבל נס חריג, וזכויות עממיות כדי להשתלב במערכת חוקי טבע מסבירי פנים. דוגמה: שרה אמנו הייתה עֲקָרָה (בראשית י"א, ל') הייתה חסרה לה כל מערכת ההולדה, והיא זכתה לנס חריג. אבל חנה, אמו של שמואל הנביא, כשהיא ביקשה בן, היא הציגה את הרצון הזה כבקשה טבעית. כל המערכות פועלות, אנא ה', שהן לא תהיינה לבטלה (ברכות ל"א, ב'). זו תפילה לגיטימית, שעם קצת זכויות אין סיבה שהיא לא תתקבל.

מכאן לנושא שלנו, כלפי מה הדברים אמורים? בשבוע שעבר עברנו שבוע שלם של חום חריג. הענבים כמעט התבשלו במקומות הנמוכים. השרב הכבד הזה כלל הרבה אבק ממדבריות המזרח. האם זה עשה טוב לענבים, כלומר, ליין? לרוב הייננים אין תשובה ברורה. כורמים רבים הזדרזו לבצור את הענבים, אפילו שזה היה קצת לפני הזמן. לא לוקחים סיכון. אבל כרמים רבים נשארו מכוסים אבקת לֶס מדברית.

ברור שכל האדמה תשקע בחבית, וכשיש הרבה אבק ואדמה, זה יכול להגיע להרבה בוץ במיכל. אבל כל מה שמעל הבוץ הזה הוא יין שהאבק הזה תרם לו משהו. מהו ה'משהו' הזה? טוב או רע? זאת נוכל קצת לדעת רק בעוד חצי שנה, כשיגיע היין הלבן. אבל תמונה אמיתית תהיה לנו בעוד שנתיים, כשנבדוק את היין האדום, אשר כל מה שלא יין נקי כבר הספיק לשקוע. לעת עתה, חלק מאיכות היין הזה לוטה בערפל. אם זה יעשה את היין ליותר משובח, זה לא נס, כי קל יהיה להסביר את הסיבה, בחומרים המעניינים ש'השתזפו' ששת אלפים שנה בלהט המדבר.

מסתבר שהקונטרול לטיב התוצרת הוא בידיים שלנו. המעשרות שלנו הם הַ'שַּׁלָּט', שמסוגל להביא ברכה גדולה, בלי שום נס. בעזרת ה'. [נא לשמור את הכתבה הזו, ולעיין בה בעוד שנתיים]

לעת עתה יש לנו עדיין שפע של יין משובח בלי אדמת לֶס. הנה דוגמה של יין מומלץ, לכבוד שבת מברכין 'א-ל-ו-ל'.

לאחרונה פתחתי בקבוק 'קלסיקו' 2023 של "יקב פלם" בלנד אדום שמגיע מהכרמים של הרי יהודה. שילוב מצוין של הזנים קברנה סוביניון, מרלו, סירה, פטי ורדו, וטיפה (3%) קריניאן שהתבגרו 10 חודשים בחביות עץ אלון.

התוצאה היא יין עשיר, מאוזן, עם גוף בינוני-מלא, טאנינים רכים, חמיצות מרעננת, וארומות של פירות יער, תבלינים ועץ קלוי.

אלכוהול: 14% כשרות: רבנות אזורית, בית יוסף, OK והמחיר: 130 ₪

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת שופטים תשפ"ה, גוברין 2018, יקבי כרמל

בסוף מסכת הוריות מְדָרֶגֶת המשנה את המעמדות בעם ישראל: כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, מַמְזֵר לְנָתִין, נָתִין לְגֵר, גֵּר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם, וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ (הוריות י"ג, א).

כשנגיע לגמרא שם, יש הרבה מה ללמוד ולהתפעל בסולם הערכים הזה. אנו נשים לב לעובדה שתלמיד חכם מצליח לעקוף את כל הרשימה. מעניין שאנו פוגשים את הרעיון הזה גם בפרשת השבוע. תחילה "שופטים ושוטרים" בזמן התנ"ך בחרו בתלמידי חכמים לנהל את בית הדין, שכיום נקרא "בית המשפט". הפרשה הבאה בתורה: "שום תשים עליך מלך" (דברים י"ז, ט"ו). אחר כך: "לא יהיה לכהנים הלוויים חלק ונחלה בעם ישראל" (דברים י"ח, א). אחר כך: "כי יבוא הלוי" (דברים י"ח, ו). בפרשה מופיע גם המלך, והמשנה דיברה כנראה על מה שיש לנו בזמן הזה.

אנו רואים שהשופט והשוטר עקפו את כל המעמדות, גם את הכהן וגם את המלך, כי התורה יקרה מִפְּנִינִים (משלי ג', ט"ו), כלומר: יותר יקרה מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. והמלך יותר חשוב מהכהן הגדול, שהרי התורה אסרה על המלך לוותר על כבודו. אבל כשהוא נאלץ לכבד תלמיד חכם, זה לא הוא שמוותר, אלא שביחס לתלמיד חכם יש חישוב מסלול מחדש. לא מכבדים את האיש החכם, אלא מכבדים את התורה שהוא יגע בה, עד שהיא הפכה אותו לאיש מרומם מכל.

עם תובנה זו נעבור לנושא שלנו. גם בברכות יש דיני קְדִימָה. העיקרון הוא ראשי התיבות: "המגע אש"  דהיינו: המוציא, מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכול. זה נושא מרתק, שבעזרת ה' ניגע בו פעם. על כל פנים, אנו רואים שברכת הגפן נמצאת במקום שלישי, ובכל זאת בשבת אנו מקדימים אותה לפני המוציא ומזונות. ההסבר הפשוט הוא שאסור לאכול לפני קידוש, אבל זה עצמו צריך ביאור: למה שנעשה קידוש על הגפן ולא על חלה או עוגה?

התשובה מקבילה למה שקורה עם תלמיד חכם. יין זה לא סתם ענבים סחוטים, אלא תירוש שעבר שִׁבּוּחַ והתיישנות. אחר שהיין קיבל את זכות הקדימה שלו, גם תירוש צעיר זוכה להיות כשר לקידוש. כי תפוזים סחוטים זה "מיץ תפוזים", וענבים סחוטים הם "תירוש". בדיוק כמו בתורה, תלמיד חכם הוא לא איש עם ידיעות, אלא איש מרומם. התורה הקדושה עושה אותו "איש קדוש", ולמרבית הפלא גם ביין זה כך! הרי היין הוא "נסכים", שהם חלק בלתי נפרד מהקורבנות. כי זה לא "ענבים סחוטים", אלא הרבה מעבר לכך.

יועיל לנו אם נזכור את המאמר בשעת הקידוש, וגם כשלוגמים מעט בזמן הסעודה. הלגימה עשויה לחבר אותו למקום יותר מרומם, מאשר סתם משהו טעים, כאילו זה היה שניצל או גלידה.

הנה ההצעה של השבוע בהשראת המאמר:

סינגל ויניארד של "יקבי כרמל" מענבי פטיט סירה שנבצרו מכרם פראי ובוגר בן כ־40 שנה.

הכרם שוכן בגוברין שבשפלת יהודה, אזור שמתאפיין באקלים שמעניק לענבים עוצמה ואופי.

היין התיישן במשך שנה וחצי בחביות עץ אלון, והתוצאה: צבע אדום עמוק נוטה לשחור, גוף מלא, טעמים עשירים של פירות שחורים בשלים, עם נגיעות של וניל, קפה ותיבול עדין.

אלכוהול:13% המחיר כ 120 ש"ח. כשרות: רבנות מקומית O.U ובד"צ מהדרין של הרב רובין.

לחיים שבת שלום

כתיבה וחתימה טובה

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת עקב תשפ"ה, אמיקל ביאנקו, קנטינה דה אורו

פרשת השבוע משופעת בברכות על ארץ ישראל. מופיעה בה ברכת שפע כללי: "וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" (דברים ז/יג). מופיעה בפרשה גם הברכה: "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ" (דברים ח/ט). כמו כן, הרשימה של שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל (דברים ח/ח), וגם הביטוי המפורסם: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים יא/ט).

כמובן שהברכות הן כלליות, אבל כיוון שהפינה שלנו ממוקדת בגפנים וביין, תמהתי בליבי למה הכוונה בברכת השפע, האם רק שיצמחו הרבה ענבים משובחים, אבל רק מזן כלשהו המתאים לאקלים הארץ, או שיהיה בארצנו הקדושה גם מגוון זנים?

שאלה זו מתעצמת כיום, כשאנו נחשפים לעוד ועוד זני ענבים שמנפיקים יין שלא הכרנו בעבר. מפורטוגל מגיעים יינות משובחים עם שמות חדשים של גפנים. לאחרונה הגיע "שחקן חדש", יינות מגאורגיה עם הכשר של רבני רוסיה ועוד כשרויות מהארץ. יינות שמפתיעים בצבע, ריח וטעם שונים ומעניינים, ובעיקר שמות של גפנים חדשים לגמרי.

לכאורה, אם בארץ ישראל לא חסר מאומה, צריכה הייתה להיות גם גלריה רחבה של יינות. ואכן, זה בדיוק כך! הנה המדרש על הפסוק: "מִצִּיּוֹן מִכְלַל [הִשְׁתַּכְלֵל] יֹפִי" (תהילים נ/ב): עָמַד שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ עַל מַשְׁתִּיתָהּ [תַּשְׁתִּית] שֶׁל כָּל אֶרֶץ וְאֶרֶץ, רָאָה אֵיזֶה מַשְׁתִּיתָהּ [עֹרֶק] מֻפְנֶה לְשָׁם, וְנָטַע בָּהּ [גִּדּוּלִים שֶׁל הָאָרֶץ הַהִיא], וְכָךְ הָיְתָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשָׂה פֵּרוֹת [שֶׁל כָּל אֲרָצוֹת תֵּבֵל] (קהלת רבה ב/ח).

אם נבקש לקבל תמונה על איזה שפע מדובר, הנה מדרש נוסף: עוֹבָדָא הֲוָה בְּאִתְּתָא [אִשָּׁה] שֶׁהוֹלִיכָה אֶת בְּנָהּ אֵצֶל הַנַּחְתּוֹם. אָמְרָה לֵיהּ: אַלֵּיף יַת בְּנִי אֻמָּנוּת. אָמַר לָהּ: יֵשֵׁב אֶצְלִי חָמֵשׁ שָׁנִים, וַאֲנִי מְלַמְּדוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִינִים בְּחִטָּה [לְמַה טּוֹב כָּל סוּג וְסוּג — 'לֶחֶם' נָכוֹן לַעֲשׂוֹת מִסּוּג זֶה, 'חַלָּה' עָדִיף מִסּוּג זֶה, עוּגוֹת מְתוּקוֹת, מְלוּחוֹת, בָּצֵק עָלִים, פַּשְׁטִידָה, קוּגֶל, קְצִיצוֹת, תַּבְשִׁילֵי בָּצֵק, טִגּוּנִים לְמִינֵיהֶם. כָּל דָּבָר יִהְיֶה יוֹתֵר טָעִים, בָּרִיא וְיָפֶה, אִם הוּא יֵעָשֶׂה בְּקֶמַח הַמְיֻחָד עֲבוּרוֹ].

יָשַׁב אֶצְלוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים, וְלִמְּדוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִינִים בְּחִטָּה. וְאָמַר לָהּ: יֵשֵׁב אֶצְלִי חָמֵשׁ שָׁנִים אֲחֵרוֹת, וַאֲנִי מְלַמְּדוֹ אֶלֶף מִינִים בְּחִטָּה. [לכל זן יש גם תת-זן, והנה המשך המדרש]: חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִינִים בְּחִטָּה [מזן] 'מִנִּית'.

סיפור זה היה אחר חורבן בית המקדש. ממשיך המדרש: כאשר רבי יהודה הנשיא שמע זאת, הוא הִתְפַּעֵל וְאָמַר: לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי שֶׁיֵּשׁ כָּזוֹ טוֹבָה בָּעוֹלָם. ואבותינו שיצאו לגלות אמרו: "נָשִׁיתִי טוֹבָה" — שָׁכַחְנוּ מַה זֶּה חַיִּים טוֹבִים (איכה ג/יז). מדוע? כי יש להם רק אלף סוגי חיטה (קהלת רבה א/כג). כמובן שעל פי יחס זה היו חמשת אלפים סוגי דגים, ועשרת אלפים סוגים וטעמים של בשר. זה שום דבר ביחס למה שהיה לפני החורבן.

אחר ציטוט של כזה קטע מדרש, נדמה לי שאין צורך לנסות ולהסביר על שפע זני הגפנים. לכל חלקת ארץ הייתה את הצמחייה המיוחדת שלה, כפי שזה היום בהר הכרמל, שיש בו כמה וכמה צמחים אנדמיים [שאינם גדלים במקום אחר בעולם].

איני סבור שאנו צריכים להתפלל לגאולה בגלל שפע היין, אבל ודאי שעלינו לזכור גם את הפרטים המעודדים הללו, שהרי עליהם משבחת פרשת השבוע.

בעקבות השרב שפקד אותנו השבוע, אני מביא לכם יין שמצטנן בדיוק בזמן – אמיקאל ביאנקו.

יין לבן ורענן מאזור ונטו שבצפון איטליה, בלנד של זנים לבנים מקומיים שיודעים לעשות שמח בלב ונעים בפה.
זה מסוג היינות שקל לפתוח – וקשה לעצור. כל לגימה מזמינה את הבאה אחריה.

כשרות: כדתיא, בד"צ העדה החרדית ו-O.U והמחיר: 110 ש"ח 

ובדרך כלל אני חותם ב"לחיים", אבל אחר כזה מאמר צריך לכפול את המילה לחיים!

לחיים לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר