המלצות יין לשבת

פרשת נשא תשפ"ה, שרדונה אסנס, יקב טפרברג

בפרשה של שבוע שעבר ישנן הוראות מורחבות ומפורטות על תפקידי הלויים במשכן, וההוראות ממשיכות גם בפרשת נָשֹׂא של השבוע. בסיכום נאמר: "עַל פִּי ה', פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה, אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו" (במדבר ד/מט). בסוף הפרשה של שבוע שעבר, ישנה אזהרה חמורה שלא לערבב את התפקידים, וזה לשון ההוראה: "וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ, בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם, אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ" (במדבר ד/יט). האם חריגה קלה גוררת עונש מוות? במפורש אומרים חז"ל: "משורר ששיער - במיתה, שוער ששירר - במיתה!" (ערכין יא/ב).

ההסבר יובן על ידי משל: יהודי מתוסכל הגיע אל הרב והתלונן: אני מרגיש את עצמי מיותר בעולם. הפרנסה שלי דלה, שמחת החיים שלי רדודה, הקשר שלי עם החברה רופף, הכבוד שלי נמצא במפלס נמוך, גם מצבי הבריאותי אינו מזהיר, אמנם לא נפלתי למשכב, אבל מערכות אחדות בגופי אינן מאוזנות. כבוד הרב, מי צריך אותי בעולם? הרב השיב בביטחון ובטון גבוה: "יש אחד שוודאי צריך אותך"! האיש מנסה לחשוב: ההורים שלי? הם כבר אינם חיים, הילדים שלי? הם כבר גדולים, יצליחו להסתדר בלעדי, בבית הכנסת איני ממלא שום תפקיד, בעבודה יש לי עשרות מחליפים, כבודו, איני מעז לחלוק על רבנים, אבל כנראה שיש לך טעות, איש אינו זקוק לי, ואף אחד לא צריך אותי. הרב התעקש: יש אחד כזה! נו, מי הוא? שאל האיש: "הקדוש ברוך הוא"! את מה שהוא אינו צריך הוא מסלק, אם הוא השאיר אותך כאן, זאת אומרת שאת המשבצת שלך איש אינו יכול למלא. כלומר: מי שמנסה לגלוש אל המשבצת של מישהו אחר, אמנם עונש מוות לא מגיע לו, אבל הוא מיותר, המשבצת ההיא כבר מאויישת, ובמשבצת שלו הוא אינו מטפל. אז לא הורגים אותו, אלא סוגרים לו את הברז.

היופי בעבודת הלויים הוא דווקא בתפקיד המוגדר ובארגון המופתי של כל אחד ואחד; "אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ" (במדבר ד/יט). לכן אם ישנם כמה משוררים, ולאחד יש קול גבוה, עליו להתרחק מזה שקולו נמוך, כדי שישמעו את שניהם, והאחד לא 'יסתיר' את זולתו (מוסף רש"י בחומש המאור, במדבר ד/יט). כלומר: לא יפלוש ל'משבצת' של הזולת.

כך זה גם ביין, כשעל תווית של יין משובח כתוב: "ארבעים אחוז מרלו, שלושים אחוז סירה ושלושים אחוז קברנה", זה לא שֶׁאֶל גיגית ענקית של מאה משאיות ענבים, שפכו ארבעים משאיות זן זה, שלושים נוספות זן אחר ושלושים משאיות שפכו את הזן השלישי. מכזו תערובת יוצא יין שלא ניתן לטפל בו כראוי, וזה יין ביתי זול ובלתי מזוהה. ביקב כל זן מקבל את הטיפול המתאים, כדי שיוציא מעצמו את המירב, ורק אחר שנה כשיש כבר שלוש חביות ענק עם תוצרת משביעה רצון, מגיע עת הסימפוניה, כלומר: עירבובים, כמובן שמתחילים עם הדומיננטי ביותר, מנסים להוסיף לו אך ורק את מה שעדיין חסר, מוסיפים קצת וטועמים, מוספים יותר, ומחליטים שזה כבר גלש, מפחיתים משניהם ומצרפים שלישי, כך עורכים לפעמים גם שלושים וארבעים טעימות, וכל אחד מִצֶּוֶת הטועמים מביע את דעתו, כדי ששום זן לא יסתיר את האחרים, ולא 'יגנוב את ההצגה', וכל זן יקבל את ה'משבצת' שלו. עד שלבסוף אל הבקבוק מוזגים את ה'תזמורת' המעולה ביותר ביחס למחיר. כמובן שבשלוש מאות ₪ לבקבוק, מקבלים תוצרת שנעשתה בִּ'כְלֵי זמר' יותר איכותיים.

אחר כזה מאמר מתאים להציע יין שעשוי משלושה זנים, אבל בשבוע שעבר כתבתי על יין לבן משובח, וציינתי שמחירו כ180 ₪, קיבלתי מייל מלקוח קבוע, שכתב: "אני לא הייתי משקיע כזה סכום על יין לבן"! התפלאתי, הוא לא קמצן? והוא הסביר: יין לבן שותים מהר, וחיש קל פותחים עוד בקבוק, בכזה מחיר מתאים לקחת יין אדום שלוגמים לאט. "אתה צודק", השבתי לו: תנסה ללגום לאט לבן משובח וקריר ותגלה דברים חדשים.

והשבוע אציע יין לבן אחר במחיר נמוך יותר שגם אותו אני אוהב.

'שרדונה אסנס' של 'יקב טפרברג', הענבים מגיעים משני כרמים שונים, הראשון מכרם הנטוע ברום הרי יהודה בגובה של 900 מטר מעל גובה פני הים והשני מעמק האלה. היין שהה עם השמרים בחביות כ8 חודשים ומדי פעם קיבל ערבוב, זה גם גורם ליין לקבל גוף ושמנוניות ביין. צבע היין צהבהב עדין וצלול, ליין ריח עשיר של פירות טרופים, הדרים בשילוב עם חמאה ועץ אלון אלגנטי. בפה היין פירותי, בעל חמיצות עדינה וגוף בינוני עם סיומת ארוכה.

המחיר: כ80 ₪ כשרות: הרבנות מטה יהודה, בד"צ העדה החרדית והרב מחפוד.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת בהר בחוקותי תשפ"ה, פומרול 2022, שאטו מונטוויל

דיני שמיטה כתובים בפרשת השבוע, על כן עלי להקדים: השנה לא שנת שמיטה, גם לא בשנה הבאה וגם לא בעוד שנתיים, ממילא לא יחשדו בי שאני ממליץ על יין בקדושת שביעית, בגלל אינטרסים, אולי יש לי מחסן של אוצר בית דין וכדומה. אין לי כל כך קשר ליין שמיטה, אם כי התעסקתי כמה פעמים בנושא זה, היה זה בשמיטה הקודמת שעזרתי ליקבי ירושלים להפיץ את היינות שעשו באוצר בית דין של הרב רווח שליט"א, ועוד פעם כאשר נתנו לאבי שליט"א כמה עשרות ארגזים כאלה, ועזרתי לו לחלק אותם, הם נמכרו במחיר הקרן, וההובלה הייתה בהתנדבות. אני מקדים זאת כי אני רוצה להתמקד במצווה של אכילת פירות הארץ הקדושים בקדושת שביעית.

איש אינו חושב שאין עניין לאכול אותם, להיפך! זה ודאי חשוב מאד, הרמב"ן כותב שזו מצוות עשה מדאורייתא, ממש כמו לאכול כזית מצה בליל פסח. פגשתי תלמידי חכמים רבים, שאמרתי באזנם שזו מצווה, הם השיבו: "נו, נו, לפי הרמב"ן". כאילו שהרמב"ן זה האדמו"ר מ'צנעה-גבעתיים', או מ'אודסה-חדרה'. הרמב"ן הוא אחד מעמודי התווך של כל חלקי התורה, ביאורה והלכותיה. אבל גם אם זה היה רק אחד האדמו"רים המצויינים לעיל, צריך לבדוק על מה הוא מסתמך. הנה דוגמא. לפני כחמישים שנים הוציא הרבי מזוטשקא זצ"ל קריאה, שבשבת כדאי להימנע מלפתוח בחוזקה סידור או חומש חדשים, כי זה 'מכה בפטיש'. תלמיד חכם אחד ראה את חברו עושה כן, ושאל: 'מותר'? הרי היה 'קול קורא' להיזהר מכך. השיב הפותח: 'איני חסיד של הרבי ההוא'. שאל המוכיח: 'של מי אתה חסיד'? הוא השיב: של הרב שמואל וואזנר והרב ניסים קרליץ זכר צדיקים לברכה. שאל המוכיח: אז למה לא שאלת אותם? השיב הפותח: כי אולי הם יגידו שהרבי צודק. אפשר לפגוש הרבה ויכוחים ברמה כזו, אבל איש אינו מתווכח על מה שכתוב במפורש ברמב"ן.

מכאן לענייננו. פגשתי אנשים שפוחדים לקנות יין של שמיטה, כי "אולי ישפך קצת". מעניין מדוע אין אנשים שפוחדים להניח תפילין, כי "אולי יפול על הריצפה", או חשש יותר מצוי, "אולי נסיח את הדעת", שזה ודאי יותר חמור, מאשר כמה טיפות יין שנשפכו בשגגה על השולחן. שהקוראים לא יטעו לחשוב שאני מציע להפסיק להניח תפילין, מפני שאם אכן זה כך, הרי שצריך פשוט לא לעשות שום דבר!

כשהתורה הציעה את "מתנת השמיטה", היה זה כדי להתנהג איתה באופן הרגיל, הנורמלי והשגרתי. לא לשפוך בכוונה, לא 'להשפריץ' יין שמיטה זה על זה, ובהפגנות מחאה לא להשליך עגבניות של שמיטה...

כבר הקדמתי שאין לי בזה אינטרס אישי, אבל אני יודע שישנם יקבים, שעדיין יש בהם יין של שביעית, וגם אם לא נדאג לפרנסתם של בעלי המחסנים של אוצר בית דין, הרי שלשמיטה הבאה יסרבו היקבים להמשיך לשמור שמיטה, הם היו מוכנים לעבוד תמורת 'מחיר הקרן', אבל לא כדי להפסיד את כל הקופה.

אמנם בדרך כלל אין יינות משובחים בקדושת שביעית [רק בהיתר מכירה, שלא מקובל על כל שכבות הציבור], מפני שתמורת מחיר הקרן, מוכנים ביקב רק לעשות יין בסיסי, כדי שהענבים לא ירקיבו בכרם, אך לא להשקיע ביין עוד ועוד. אבל גם יין בסיסי של יקב יוקרתי הוא משובח, מפני שיש להם גפנים משובחים, שמניבים תירוש איכותי, ממילא גם היין הבסיסי שלהם הוא בהחלט משובח. באחד היקבים ניסו בשמיטה הקודמת לעשות מיץ ענבים, הניסיון לא הצליח, לא בגלל שהתוצרת לא הייתה טעימה, אלא היא לא הזכירה את מיץ הענבים העממי שאנו מורגלים אליו. תירוש של 'מרלו' או 'סירה' או 'קברנה', גם כשאין בו כהל, הוא מזכיר 'יין', ואוהבי המיץ לא מכירים כאלה טעמים.

אם הייתי מורה הוראה הייתי מסיים: "למסקנה, עלינו לעשות כך וכך", אך אני איש יין  שמכיר את השטח, על כן אני מציג את העובדות לשיפוט הקוראים הנבונים.

בדרך כלל אני מסיים מאמר ומציע יינות בסגנון המאמר, הפעם אני מצטער, אין לי!  אבל אנו כבר קרובים לחג השבועות, שבו מרבים במאכלי חלב, ישנם יינות לבנים עדינים שמשתלבים היטב עם מאכלי חלב עדינים, ואילו עבור הגבינות המעושנות והשמנות מתאימים יינות אדומים כבדים.

השבוע היה אירוע היין השנתי הכשר הגדול בעולם, בהובלת חברת "צור עולם של יין" שם פתחו מאות סוגים של משקאות ויין (כל הקטלוג). לטעום את כולם לא שייך בערב אחד, אבל טעמתי כמה עשרות נבחרים, את חלקם אני כבר מכיר ואחרים שהם בעיקר עניינו אותי, בהם התמקדתי.

אחד היינות שאהבתי הוא משנת השמיטה, אבל הוא לא מארץ ישראל כך שאין בו קדושת שביעית.

'שאטו מונטוויל' הוא יקב שנמצא בבורדו באיזור שנקרא פומרול בגדה הימנית של בורדו, בדרך כלל יין כשכתוב על תווית הבקבוק 'פומרול' יודעים שהזן הדומיננטי שמרכיב את היין הוא מרלו ולפעמים גם קברנה פרנק.

ואכן היין שאני כותב עליו מרכיב 80% מרלו ו20% קברנה פרנק שגדלו במדרון ההר, יין עם צבע אדום עמוק וחלק, התבגר 18 חודשים בחביות עץ אלון, ריחות וטעמים עדינים של פירות אדומים יין עשיר ומלא עם סיומת מתקתקה ארוכה במיוחד.

אלכוהול: 15%. כשרות: הרב זעקבך והמחיר 320₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת במדבר תשפ"ה, יקב צרעה, שורש לבן 2024

אנו נמצאים ימים ספורים לפני חג מתן תורה, על כן ברשותכם אתחיל בזאת. בגמרא כתוב שבית המקדש נחרב בגלל שלא ברכו בתורה תחילה (ב"מ פה/ב). הב"ח תמה על עונש כה גדול, עבור עבירה שנראית קלה יחסית, ומסביר שכוונת ה' במתן תורה הייתה, שנתעסק בתורה כדי שתתעצם הרוחניות שלנו בקדושת התורה, והנשמה שלנו תדבק בה. בכך הייתה השכינה קובעת דירתה בארץ, והייתה מאירה מכבוד ה'.

אבל כשעסקו בתורה רק לצורך דברים גשמיים, לדעת את הדינים לצורך משא ומתן, ולא כדי להידבק בקדושת התורה ורוחניותה, בכך נעשה פירוד, נסתלקה השכינה  ועלתה למרום, והארץ נשארה בלי קדושה וזה גרם לחורבן (טוא"ח מז/ב. קיצרתי).

ספרים רבים דנים בזה, דרך ה' לרמח"ל, נפש החיים, ספר התניא, והמלקטים בנושא זה, הקו הכללי הוא שעלינו להתייחס לתורה ברצינות, ועוד לפני שמתחילים ללמוד, לזכור שזו אינה שעה של חוויה אינטלקטואלית, אלא חיבור אל הקב"ה פשוטו כמשמעו.

אמנם זו בהחלט גם חוויה אינטלקטואלית, בפרט כשלומדים סוגיות בעיון, אך הכוונה צריכה להתמקד בחשיבות הנושא, ולא במה שיוצא לנו מזה. 

לוּ הייתי מגיד מישרים, הייתי מאריך יותר בנושא חשוב זה, אבל ברור לי שכל הקוראים המבקשים נושאים כאלה, לא פונים למדור שלי. בדוכן המכירות שלי נמצאת סחורה אחרת, על כן עם הקדמה זו אגש להפטרת הפרשה.

הנביא מותח ביקורת על עם ישראל שהפנו עורף למסורת, וממשיל זאת לאשה שעזבה את ביתה הטוב, והתחברה עם אנשי שוליים רעים, כי התלהבה ממה שהם מציעים לה, ושכחה מה נתן לה בעלה ושאר בני המשפחה.

את היין שקיבלה אצל המאהב השלילי היא מכנה 'שִׁקּוּיָי' (הושע ב/ז), בעוד שהנביא מזכיר לה את ה'תירוש' שהיא קיבלה בעבר (ב/י), ועתידה לחזור ולקבל כשתשפר את מעשיה (ב/יא). לכאורה אין הבדל בין 'שִׁקּוּי' לבין 'תירוש', בשניהם הכוונה ליין. אלא שהתירוש הוא התוצרת הגולמית של הכרם. בעלי התאווה עושים ממנו  'שִׁקּוּי', והרצינים מייצרים 'יין הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹקִים וַאֲנָשִׁים (שופטים ט/יג).

עד כאן זה מה שקורה בשלבים הראשונים של יצירת היין. עכשיו כשהוא כבר נמצא בחנות על המדף, יכול שוב להתרחש הפיצול הזה, האחד יקח אותו כ'שיקוי' והשני יקחנו כ'יין המשמח אלקים ואנשים', זה תלוי אך ורק בכוונה בשעת הלקיחה, וזכירה בשעת הלגימה. הלוקח אותו כדי לכבד את שולחן השבת והחג, ייהנה ממנו בדיוק באותה מידה כמו הלוקח לשם 'שיקוי', ואולי אפילו יותר, ועוד ירוויח את החיבור ואת התודה לה' שיכול בקבוק יין משובח להעניק, וזה תלוי אך ורק ברגע אחד של מחשבה לפני כן.

האם עכשיו הזמן להציע יינות: המאמר יגיע לעיני הקורא ביום שישי, וביום ראשון בערב כבר חג השבועות, ובכל זאת, לאלה שעדיין לא הסתדרו עם יינות לחג, אציע יין שיעניק לכם כבוד שבת ועונג יום טוב.

'שורש לבן' 2024 של 'יקב צרעה'.

בלנד של סוביניון בלאן ושרדונה מכרם שורש.

הכרם נטוע על גבי טרסות עתיקות הבנויות על מדרונות בגובה 700 מטר מעל פני הים ובו אדמת טרה רוסה רדודה הממוקמת מעל סלע גיר.

היין התיישן בחביות עץ אלון צרפתי למשך 6 חודשים.

יין ארומטי ומעודן, ריחות נהדרים של הדרים טריים, אחרי שטעמתי את היין אמרתי מילה אחת, ממתק!

כשרות: רבנות מקומית ו O.K המחיר כ180 ₪.

לחיים, שבת שלום וחג שמח

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת אמור תשפ"ה, גודין אדום, יקב רקואה פורטוגל

בפרשת השבוע מופיעים כל חגי השנה, בסיכום שלהם כותבת התורה פסוק, שאנו מכירים, כי הוא כללי לכל המועדים, וגם בקידוש של הבוקר בחג, מזכירים חלק ממנו: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" (ויקרא כג/ז).

מתוך כל עבודת המקדש המורחבת, מוזכרים כאן רק ארבעת הדברים העיקריים, ואנו שמים לב שניסכי היין נמצאים ברשימה, ולא רק זאת אלא שהם מוזכרים בלשון רבים.

מפני שהיין הוא משהו חשוב, מטרת הגפן היא לא כדי לאכול ענבים, ויש אפשרות לעשות יין, אלא היין הוא המטרה של הכרם. והמטרה של היין, היא אך ורק עבור בית המקדש, 'משקה המלאכים', בפיהם של כורמים וייננים מיסטיים. אין עוד דברים שהעיקרון שלהם הוא קדוש, ובכל זאת מתאפשר לנו לקחת אותו לשימוש אישי.

כמובן שבעיקר יש לעשות בו סעודות מצוה, קידוש, הבדלה, שמחת חתן, ברית, ניחום אבלים וכדומה, ובדרך אגב מורשים אנו 'לקחת' מהצד קצת לשימוש פרטי.

זה מסביר מדוע שונה היין משאר המאכלים והמשקאות, שמותר לגוי לגעת בהם, ואפילו לייצר אותם, בעוד שעל היין אנו מקפידים במאוד. כי היין שייך לבית המקדש, ומותר לנו להושיט יד ולקחת.

עד כאן זה ברור ופשוט, אני הבאתי נושא זה לכאן, כדי להזכיר לנו, שכל מה שמקבלים צריך לומר תודה, זוהי הברכה שלפני ואחרי, וכשלוקחים משהו מתוך בית המקדש, מלבד תודה צריכים אנו גם להתייחס בכובד ראש מירבי.

לגימת כוס יין אמנם לא גורם לנו להיות מזבח, אבל אנו צריכים לזכור שזה חידוש, והגישה הטבעית צריכה הייתה להיות שעלינו לעמוד בחרדת קודש בזמן שתיית יין, משהו כמו תפילת 'כל נדרי' של ערב יום כיפור.

הבה נזכור לעשות כן לפחות ברגעי הקידוש, זה יעניק לנו אוירה איכותית לכל הסעודה. בשנים האחרונות הגיעו לשוק יינות טובים מארצות תבל, חלקם מזני ענבים שאינם מוכרים, מניסיון שלי כדאי לכם שלא להיות שמרנים, ולנסות דברים שעבורנו הם חדשים לגמרי, ונגלה שהפתיחות תשתלם.

הנה דוגמא ליין אחד כזה.

אז הנה עוד משהו טוב מחו"ל שטעמתי לאחרונה.

"גודין אדום" הוא יין שמגיע מ'יקב רקואה' שבפורטוגל, הענבים גדלים בעמק הדורו שנחשב לאחד מאזורי היין היפים בעולם.

היין עשוי מזנים פורטוגזים קלאסיים שגדלים באיזור: טוריגה נסיונאל, טינטה רוריז וטוריגה פרנקה.

ליין יש צבע אדום לא כהה, עם ריחות של פירות אדומים טריים, טעמים עדינים ומרעננים, מזכיר קצת יין לבן בקלילות שבו.

13%  אלכוהול. כשרות: הרב רוטנברג צרפת. והמחיר 60 ₪ (שווה כל שקל)

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר