פרשת נשא תשפ"ה, שרדונה אסנס, יקב טפרברג

בפרשה של שבוע שעבר ישנן הוראות מורחבות ומפורטות על תפקידי הלויים במשכן, וההוראות ממשיכות גם בפרשת נָשֹׂא של השבוע. בסיכום נאמר: "עַל פִּי ה', פָּקַד אוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה, אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וּפְקֻדָיו" (במדבר ד/מט). בסוף הפרשה של שבוע שעבר, ישנה אזהרה חמורה שלא לערבב את התפקידים, וזה לשון ההוראה: "וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ, בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם, אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ" (במדבר ד/יט). האם חריגה קלה גוררת עונש מוות? במפורש אומרים חז"ל: "משורר ששיער - במיתה, שוער ששירר - במיתה!" (ערכין יא/ב).

ההסבר יובן על ידי משל: יהודי מתוסכל הגיע אל הרב והתלונן: אני מרגיש את עצמי מיותר בעולם. הפרנסה שלי דלה, שמחת החיים שלי רדודה, הקשר שלי עם החברה רופף, הכבוד שלי נמצא במפלס נמוך, גם מצבי הבריאותי אינו מזהיר, אמנם לא נפלתי למשכב, אבל מערכות אחדות בגופי אינן מאוזנות. כבוד הרב, מי צריך אותי בעולם? הרב השיב בביטחון ובטון גבוה: "יש אחד שוודאי צריך אותך"! האיש מנסה לחשוב: ההורים שלי? הם כבר אינם חיים, הילדים שלי? הם כבר גדולים, יצליחו להסתדר בלעדי, בבית הכנסת איני ממלא שום תפקיד, בעבודה יש לי עשרות מחליפים, כבודו, איני מעז לחלוק על רבנים, אבל כנראה שיש לך טעות, איש אינו זקוק לי, ואף אחד לא צריך אותי. הרב התעקש: יש אחד כזה! נו, מי הוא? שאל האיש: "הקדוש ברוך הוא"! את מה שהוא אינו צריך הוא מסלק, אם הוא השאיר אותך כאן, זאת אומרת שאת המשבצת שלך איש אינו יכול למלא. כלומר: מי שמנסה לגלוש אל המשבצת של מישהו אחר, אמנם עונש מוות לא מגיע לו, אבל הוא מיותר, המשבצת ההיא כבר מאויישת, ובמשבצת שלו הוא אינו מטפל. אז לא הורגים אותו, אלא סוגרים לו את הברז.

היופי בעבודת הלויים הוא דווקא בתפקיד המוגדר ובארגון המופתי של כל אחד ואחד; "אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ" (במדבר ד/יט). לכן אם ישנם כמה משוררים, ולאחד יש קול גבוה, עליו להתרחק מזה שקולו נמוך, כדי שישמעו את שניהם, והאחד לא 'יסתיר' את זולתו (מוסף רש"י בחומש המאור, במדבר ד/יט). כלומר: לא יפלוש ל'משבצת' של הזולת.

כך זה גם ביין, כשעל תווית של יין משובח כתוב: "ארבעים אחוז מרלו, שלושים אחוז סירה ושלושים אחוז קברנה", זה לא שֶׁאֶל גיגית ענקית של מאה משאיות ענבים, שפכו ארבעים משאיות זן זה, שלושים נוספות זן אחר ושלושים משאיות שפכו את הזן השלישי. מכזו תערובת יוצא יין שלא ניתן לטפל בו כראוי, וזה יין ביתי זול ובלתי מזוהה. ביקב כל זן מקבל את הטיפול המתאים, כדי שיוציא מעצמו את המירב, ורק אחר שנה כשיש כבר שלוש חביות ענק עם תוצרת משביעה רצון, מגיע עת הסימפוניה, כלומר: עירבובים, כמובן שמתחילים עם הדומיננטי ביותר, מנסים להוסיף לו אך ורק את מה שעדיין חסר, מוסיפים קצת וטועמים, מוספים יותר, ומחליטים שזה כבר גלש, מפחיתים משניהם ומצרפים שלישי, כך עורכים לפעמים גם שלושים וארבעים טעימות, וכל אחד מִצֶּוֶת הטועמים מביע את דעתו, כדי ששום זן לא יסתיר את האחרים, ולא 'יגנוב את ההצגה', וכל זן יקבל את ה'משבצת' שלו. עד שלבסוף אל הבקבוק מוזגים את ה'תזמורת' המעולה ביותר ביחס למחיר. כמובן שבשלוש מאות ₪ לבקבוק, מקבלים תוצרת שנעשתה בִּ'כְלֵי זמר' יותר איכותיים.

אחר כזה מאמר מתאים להציע יין שעשוי משלושה זנים, אבל בשבוע שעבר כתבתי על יין לבן משובח, וציינתי שמחירו כ180 ₪, קיבלתי מייל מלקוח קבוע, שכתב: "אני לא הייתי משקיע כזה סכום על יין לבן"! התפלאתי, הוא לא קמצן? והוא הסביר: יין לבן שותים מהר, וחיש קל פותחים עוד בקבוק, בכזה מחיר מתאים לקחת יין אדום שלוגמים לאט. "אתה צודק", השבתי לו: תנסה ללגום לאט לבן משובח וקריר ותגלה דברים חדשים.

והשבוע אציע יין לבן אחר במחיר נמוך יותר שגם אותו אני אוהב.

'שרדונה אסנס' של 'יקב טפרברג', הענבים מגיעים משני כרמים שונים, הראשון מכרם הנטוע ברום הרי יהודה בגובה של 900 מטר מעל גובה פני הים והשני מעמק האלה. היין שהה עם השמרים בחביות כ8 חודשים ומדי פעם קיבל ערבוב, זה גם גורם ליין לקבל גוף ושמנוניות ביין. צבע היין צהבהב עדין וצלול, ליין ריח עשיר של פירות טרופים, הדרים בשילוב עם חמאה ועץ אלון אלגנטי. בפה היין פירותי, בעל חמיצות עדינה וגוף בינוני עם סיומת ארוכה.

המחיר: כ80 ₪ כשרות: הרבנות מטה יהודה, בד"צ העדה החרדית והרב מחפוד.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב