פרשת כי תצא תשפ"ה, ליזה שרדונה, יקב אלכסנדר

בפרשת השבוע ישנו סיפור עגום על נער סורר ששותה יין (דברים כא/יח).

אני תמה – האם היין לא טוב? הרי הרבה פרקי שבח אנו מוצאים עליו במקרא.

את מעמד הר סיני ואת אוהל מועד משווה שלמה המלך למשהו נכבד ביותר: "בֵּית הַיָּיִן" (שיר השירים ב/ג–ד, ברש"י שם, ובמדרש רבה על שיר השירים ב/טו). רב נחמן אמר שרק אחר שישתה רביעית יין, הוא מסוגל לדון באופן מאוזן (עירובין סד/א). אפשר לצטט עוד פסוקים ומאמרי חז"ל, אך למה לנו לעשות זאת? הרי אנו רואים שהיין מלווה את כל סעודות המצווה שלנו, ואף בבית המקדש היין הוא מרכיב עקרוני בקורבנות.

אני מבקש לשלול את התשובה הפשוטה: "תלוי בכמות" – למרות שהיא נכונה, אבל כאן לא מדובר בשיכורים. על הבן הסורר אומרים חז"ל שהוא שתה חצי לוג יין. זה בערך מאתיים וחמישים מ"ל. יש לזכור שבזמנם היו מוזגים את היין בשבעים אחוזי מים. כלומר: הנער שתה בסך הכול פחית אחת של בירה קלה, עם לא יותר משניים או שלושה אחוזי כוהל. הרי שלא מדובר על שכרות. מסתבר שהבעיה הייתה "הגיל".

אין צורך להביא ראיה מהמקורות שיין עושה משהו בנפש, ככתוב: "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" (תהילים קד/טו). עוד כתוב: "יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים" (משלי כג/לא). פסוק זה לא נאמר בנימה חיובית, אלא כביקורת על כך שאחר היין תמונת העולם הופכת ל"מישרים" – שטוח, אין מחסומים, חששות, רתיעות ואיסורים (יומא עג/ב–עד/א). זו הסיבה שכל כך מסוכן לנהוג כשקצת אלכוהול מתערב לנו בשיקול הדעת. בעקיפה רואים את המכונית ממול, גם רואים שהיא די קרובה, אבל מצב הרוח הוא יותר מדי מרומם מכדי לראות את הסכנה.

זו הסיבה שֶׁנָּדָב וַאֲבִיהוּא, בני אהרן, נכנסו לתוך המשכן והתקרבו אל המזבח. כך היה הסיפור: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים, וַיַּרְא כָּל הָעָם, וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (ויקרא ט/כד). כולם מתעלפים, ושני נערים צעירים צועדים בגאון ובביטחון אל תוך המשכן. מהיכן ה"גבורה" הזו? אומרים חז"ל שהם נכנסו "שתויי יין"! יין שובר מחסומים! כשרב נחמן שותה יין לפני שהוא יושב לדון, זה כדי שהוא יוכל לחשוב מחוץ לקופסה. וכשנער עושה כן, זה כדי לשבור את המסגרת.

תובנה זו תשפוך אור על נושא שלמדנו בדף היומי בשבוע שעבר: "ההיא מסוביתא דמסרה לה איקלידא מפתחה לעובדת כוכבים" (ע"ז ע/ב). מבאר רש"י: "מסוביתא" – מוכרת יין בחנות, כמו: "זולל וסובא" (פרשת השבוע שלנו). רש"י מתכוון שהמילה "מסוביתא" היא לשון "סביאה". יש איש מקצוע מיוחד למזיגת יין, והגברת האחראית הזו מסרה את מפתחות מרתף היין לחברה גויה שלה. איש מקצוע זה מכונה בצרפתית "סוּמַלְיֶה", ובתרגום לעברית קוראים לזה "אוֹצֵר הַיַּיִן". מקצוע ככל מקצוע אחר, אבל... לא מתאים לנערים צעירים. הם צריכים לבנות מסגרות, לחזק גבולות ולהציב גדרות. כשהוא יהיה מבוגר ויציב – כבר מותר יהיה לו ללמוד בדיוק היכן הגבול, ועד כמה אפשר למתוח את החבל.

השבוע נחשפתי ליין יוצא דופן: "ליזה" שרדונה,של 'יקב אלכסנדר' מסדרת הורים (מחווה לאמו של יורם, היינן ובעלים של היקב). זהו יין לבן, עשוי כולו מענבי שרדונה שמקורם בכרם ותיק בן 33 שנים, השוכן בכרם בן-זימרה שבגליל העליון.

הענבים נבצרו מיבול נמוך, תחת משטר מים קפדני ובידי כורם מסור, שילוב שהניב יין בעל ארומות מדויקות וטעם מאוזן ומרשים. היין התבגר במשך שלושה חודשים בחביות עץ אלון ישנות, מה שהעניק לו עומק מבלי להשתלט על הרעננות הטבעית של הזן.

(הכתר שעל התווית הוא פרט מתוך תליון שרשרת, חלק מאוסף תכשיטים טוניסאיים מבית אלכסנדר)

אלכוהול: 12.8% כשרות: רבנות מקומית, O.U טארטיקוב, בד"צ בית יוסף. מחיר: כ־120 ₪ לבציר עדכני.

לחיים, שבת שלום

כתיבה וחתימה טובה

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב